פסק-דין בתיק ס"ע 11295-05-11

רקע כללי

1.         בפנינו תביעתן של 2 מעובדות הנתבעת (להלן: "התובעות") לתשלום הפרשות לקופת גמל, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשי שכר עבודה - משמרות לילה ופיצויי פיטורים, בהתאמה לכל אחת מהתובענות.

2.         בין הצדדים נטושה המחלוקת בשאלה - האם עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בתחום הפלסטיקה וזאת, כפי טענת התובעות או שמא בתחום הצעצועים כפי טענת הנתבעת.

            מחלוקת זו, אליה נדרש בהמשך, נוגעת לתחולתו של צו ההרחבה בענף הפלסטיקה - צו הרחבה משולב מיום 15/11/74 וכפי שתוקן (ראה: י"פ 2961, התשל"ה, עמ' 351; 2339,     עמ' 1801; י"פ 2513, עמ' 941), אשר הרחיב את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי (להלן: "צו ההרחבה בענף הפלסטיקה").

            ההכרעה במחלוקת זו משליכה על היקף הזכאות של התובעות לתשלום שכר עבודה - משמרת לילה, הפרשות לקופת גמל ודמי חג.

3.         נציין כי סוגיה זו נדונה בעבר במסגרת תיק תב"ע 2300/99 - 51 (אזורי ת"א התאחדות התעשיינים בישראל - דיאמנט צעצועים בע"מ), שם נדונה השאלה מהו צו ההרחבה החל על הנתבעת, וכך נקבע בפסק הדין:

            "הנתבעת בסיכומיה מסתמכת על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על מנת לקבוע כי "ייצור צעצועים" הוא ענף נפרד ברשימת ענפי הכלכלה.

            אנו מקבלים עמדה זו.

            בנספח לצו הרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות שנחתם בין לשכת המסחר לבין ההסתדרות, פורטו כל הענפים עליהם חל צו ברשימה תחת הכותרת "רשימת ענפים". בין הענפים ברשימה נמצא הענף "צעצועים" (מס' 185). כמו כן, בתוספת השניה לצו הרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי - מלאכה ותעשיה זעירה שנחתם בין התאחדות בעלי המלאכה ותעשיה זעירה לבין ההסתדרות פורטו הענפים שעליהם חל הצו, וביניהם נמצא הענף "צעצועים". ללמדך כי ייצור צעצועים או מסחר בהם הם ענף נפרד בתעשיה או במסחר.

            מאידך, תקנה 1(ב)  מתייחסת מפורשות למעביד שמפעלו "עוסק בענף שקיים בו הסכם קיבוצי כללי ענפי" תוך קביעה כי ישלם דמי טיפול "לארגון המעבידים שהוא צו לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי".

            התובעת לא הביאה בפנינו הוכחה לקיומו של הסכם קיבוצי כללי ענפי בינה לבין ענף "צעצועים" שהוא עיסוקו של הנתבעת. משכך - לא חלה על הנתבעת חובה לשלם לתובעת דמי טיפול גם לפי תקנה זו.

12.        הבאנו לעיל (סעיף 7) את טענתה החלופית של התובעת לחייב הנתבעת לשלם לה דמי טיפול על צווי הרחבה של מספר הסכמים קיבוציים כלכליים ענפיים עליהם חתומה התובעת והם בענפי המתכת, הפלסטיקה והגומי, באשר הנתבעת משמשת לייצור צעצועים מחומרים אלה "ובנסיבות אלה חלים עליה מי מצווי ההרחבה האמורים."

            אין לטעמנו לקבל טענה זו.

            ה"תקנות" מתייחסות למעביד אשר מפעלו עוסק בענף, לאמור, ענף ספציפי, מוצר ספציפי, שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי ענפי ספציפי, וכבר קבענו שייצור צעצועים (או מסחר בצעצועים) שייך לענף ספציפי, העומד ברשות עצמו, ואין להרבות עליו. האומנם נאמר כי מוצר המורכב מרכיב פלסטי, רכיב מתכת ורכיב נייר - בהכרח יש להחיל עליו כל אחד מההסכמים בתחומים דלעיל?! - אנו, בכל הכבוד, סבורים כי התשובה לכך שלילית-היא.

13.        בשולי הדברים, מן הראוי לאזכר את שנאמר ע"י כבוד בית הדין הארצי: "מודע בית הדין לכך שהוא מפרש את הדיבור "תעשיה מלאכה" (ובענייננו "הסכם קיבוצי ענפי"), פירוש שמוציא עובדים רבים מגדר תחולת הצו, אך מודע הוא גם שבפירוש זה הוא נמנע מלהטיל "מס"... מכוח הוראה שבמקרה הטוב ביותר, מבחינה הגובה, אינה ברורה וחד משמעית כדרוש לעניין החיוב ב"מס" (דב"ע לו/5-6 מבטחים - מ. סקילי, פד"ע ח' 321)" (ההדגשות שלי, י.כ.).

            יוצא איפוא, כי כבר נפסק, בפסק דין חלוט, כי צו ההרחבה בענף הפלסטיק אינו חל על הנתבעת וכי "ייצור צעצועים" הוא הענף בו עוסקת הנתבעת, המשמש כענף נפרד ברשימת ענפי הכלכלה, בהתאם לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

4.         חרף האמור, על מנת שלא יהיה סיפק בלב התובעות, כי מוצה יומן בבית הדין, נדון בטענותיהן לגופו של עניין, אחת לאחת.

5.         הרכיבים הנתבעים מבוססים הן על הוראות צו ההרחבה בענף הפלסטיקה, והן על חוקי העבודה השונים. לצורך בחינת זכאותן של התובעות לרכיבים השונים נכריע תחילה במחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים ושעניינה הגדרת עיסוקה של הנתבעת ושאלת חלותו של צו ההרחבה על מערכת היחסים בינה לבין עובדיה.

            ככל שייקבע מקור זה, ייבחנו הרכיבים השונים להם עתרו התובעות בכתב התביעה שהגישו.